סוף השבוע הזה הלכתי לסינמה סיטי לאכול והייתי המום ממספר המסעדות המגוון והרב במקום. מסעדות מכל מני סוגים, במגוון שלא חושב שיש לו תחרות. אמנם אני זוכר לפני שנים, שהיה בית התעשיה, ברחוב קויפמן ת"א, ליד הדולפינריום של פעם, מגוון מסעדות איכותיות גדול, אבל זה היה בתקופה שעדיין לא היו קניונים כמו היום...
אני זוכר את התקופה שלפני מאסטר שף - כשהשף היחיד שהיה מפורסם, היה שף ניקולאי. היום קשה לנו לתפוס את המצב של ישראל אז, מבחינת רמת חיים. אני זוכר שבמסעדה מסוימת, מישהו רצה אחרי האוכל לשטוף ידיים והשתמש בנייר הניגוב בכמות גדולה (יחסים לאז), עד שבעלת הבית התנפלה עליו בתלונה שהוא מגזים!
באותם ימים גרתי בשכירות בת"א, אוכל במסעדות זולות, בעיקר שניצלים. השמועה על הסטייקים העסיסיים גונבה לאוזני. ובאמת יום אחד נכנסתי למסעדה וביקשתי סטייק. פעם ראשונה בחיים. מה שהונח לפני הייתה חתיכת בשר, בטעם של סוליה: אי אפשר היה ללעוס את זה! רק מאוחר יותר, הבנתי שיש סטייק ויש סטייק, תלוי בסוג הבשר... זאת הייתה התקופה של הבורקס או רבע עוף, שהוגשו בחתונות, והבדילו רמת חתונה אחת מהאחרת... אני זוכר את רבע העוף, שהגישו עם קצת צ'יפס, במסעדות בתחנה המרכזית ת"א, במחיר סביר. הבעיה הייתה שתמיד הייתי נשאר רעב עם טעם של עוד, אחרי הארוחה. ברחוב בן יהודה, קרוב לאלנבי (היכן שהיה קולנוע מוגרבי), הייתה מסעדה מרשת אמריקנית של עוף, שנקראה בוטיק העוף. המיוחד בה, היה שהיה שם שירות עצמי. דבר חדשני בארץ, שהיה נהוג עד אז, בעיקר, במסעדות של אגד ברחבי הארץ. שנים מאוחר יותר, התאהבתי ברחוב בן יהודה, במסעדה שהכינו שם עוף בגריל, שאפשר היה לקחת הביתה. סוף סוף יכולתי ליהנות מעוף שלם ולא רק מרבע העוף, של התחנה המרכזית...
יום אחד, שלא כמנהגי, החלטתי להשתולל ולאכול במסעדה יוקרתית בבן יהודה, מסעדה רומנית. התיישבתי לי ורציתי להזמין, אבל כל הניסיונות שלי לעורר תשומת לב של מלצר, עלו בתוהו. עד כדי כך, שהתייאשתי לבסוף, ועזבתי את המקום. בנוסף, אהבתי גם לשבת מדי פעם, בשבתות בעיקר, בבתי קפה, עם עוגה וקפוצ'ינו או אספרסו. להפוך לתל אביבי קלאסי. בעיקר הייתי מזמין בלינצ'ס, במחיר לא זול, אבל בטעם ששווה כל שקל! חוויה שמילאה את השבת, באווירה של תענוג, כמו שהדתיים אוהבים...
השווארמה עדיין לא הגיע לארץ. רק ההמבורגרים. אני זוכר את ההמבורגרים הראשונים שאכלתי בתחנה המרכזית ת"א, חוויה שמיימית, שהלחמנייה שהגישו אתה את ההמבורגר, הייתה ממש חלום. במונחים של אז, כמובן, היום זה היה מרגיש לי בטעם תפל... אחר כך כמובן גם באה תקופה הפיצות ששטפה את הארץ, וגם המלאווח, שכמובן היו מאוד טעימים והפכו מיד לפופולריים.
ארווין קליין הוא משורר, הומוריסט, כותב על רוחניות, ספרות וגם דברים אקטואלים נוספים
